Nuvola apps bookcase Icône HS.svg
Emoji u1f3eb.svg

בתי ספר שמעוניינים להשתתף בפרויקט מוזמנים לשלוח דוא"ל לכתובת info@kidipedia.org.il

הבדלים בין גרסאות בדף "הורמון גדילה"

מתוך קידיפדיה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סרגל הגרסאות
 
שורה 1: שורה 1:
{{מחפש מקורות}}
 
 
{{עריכה}}
 
{{עריכה}}
 
'''הורמון גדילה''' (בשמו האחר סומטוטרופין; בקיצור (GH (Growth Hormone) הוא הורמון המופרש מבלוטת יותרת המוח, ואחראי על בקרת ההתפתחות והגדילה של [[גוף האדם|הגוף]].  
 
'''הורמון גדילה''' (בשמו האחר סומטוטרופין; בקיצור (GH (Growth Hormone) הוא הורמון המופרש מבלוטת יותרת המוח, ואחראי על בקרת ההתפתחות והגדילה של [[גוף האדם|הגוף]].  
שורה 83: שורה 82:
  
 
גם עקה נפשית וגופנית יכולה להגביר את הפרשת ההורמון. עקה גופנית, לדוגמה מצב של חולי או חולשה, יכולים להיות מוסברים מתוך כשל במערכת החיסונית או בכל גורם אחר בגוף שאינו מתנהג באופן תקין, שהפרשה של הורמון הגדילה יכולה לענות עליהם ולכפר עליהם. במצב של עקה נפשית, ההסבר הוא דומה, שהרי בנוסף להשפעות הפסיכולוגיות, עלולה עקה נפשית לגרום גם כן להיחלשות של מערכת החיסון וללחץ דם גבוה, מה שמעודד הפרשה של ההורמון, שמטפל במקרים אלו ומשפר אותם.
 
גם עקה נפשית וגופנית יכולה להגביר את הפרשת ההורמון. עקה גופנית, לדוגמה מצב של חולי או חולשה, יכולים להיות מוסברים מתוך כשל במערכת החיסונית או בכל גורם אחר בגוף שאינו מתנהג באופן תקין, שהפרשה של הורמון הגדילה יכולה לענות עליהם ולכפר עליהם. במצב של עקה נפשית, ההסבר הוא דומה, שהרי בנוסף להשפעות הפסיכולוגיות, עלולה עקה נפשית לגרום גם כן להיחלשות של מערכת החיסון וללחץ דם גבוה, מה שמעודד הפרשה של ההורמון, שמטפל במקרים אלו ומשפר אותם.
 +
 +
==קישורים חיצוניים==
 +
* [http://www.schneider.org.il/?CategoryID=911&ArticleID=2995 הורמון גדילה והטיפול בילדים נמוכים], באתר [[מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל]], 26 במרץ 2015

גרסה אחרונה מ־21:55, 8 ביולי 2018

Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הורמון גדילה (בשמו האחר סומטוטרופין; בקיצור (GH (Growth Hormone) הוא הורמון המופרש מבלוטת יותרת המוח, ואחראי על בקרת ההתפתחות והגדילה של הגוף.

הורמון הגדילה מווסת את כמות ייצור החלבונים בגוף וגורם לגדילה של עצמות, בייחוד בגופם של יילודים. בגוף האדם, באופן תקין מופרש ההורמון בקביעות במשך כל שנות חייו, כאשר בתחילתן הוא מופרש באופן מוגבר יחסית עד גיל 21, ממנו והלאה הוא מופרש באופן יותר מתון. מגיל זה, בממוצע, והלאה, יורדת כמות הייצור וההפרשה של הורמון הגדילה בכ-14 אחוזים בכל עשר שנים לחייו.

בלוטת יותרת המוח

בלוטת יותרת המוח, או בשמה הלועזי היפופיזה, היא בלוטה קטנה שנמצאת באוכף הטורקי בעצם היתד בגולגולת, צורתה כצורת אפון, משקלה חצי גרם, וקוטרה סנטימטר אחד. בלוטת יותרת המוח מחולקת לשתי אונות, אדנוהיפופיזה, שהיא האונה הקדמית, ונוירוהיפופיזה, שהיא האונה האחורית, וביניהן נמצא החלק האמצעי. את הורמון הגדילה מפרישים תאים סומטוטרופיים שנמצאים באונה הקדמית של הבלוטה, האדנוהיפופיזה.

תפקידים

הורמון הגדילה משמש לתפקידים שונים בגוף כשגולת הכותרת היא התפתחות תקינה וגדילה מתאימה. התפקידים שממלא הורמון הגדילה הם רבים וענפים, ולהלן רשימה מייצגת שלהם:

  • קישור כימי של חלבונים ושמירה על יציבותם
  • הגדלת מסת שריר לעומת מסת שומן
  • הגברת קליטת הגלוקוז בשרירים
  • הגברת ההתפתחות המינית
  • העלאת תפוקת הלב והכליות
  • הורדת רמת הכולסטרול בדם
  • האצת ריפוי פצעים
  • חיזוק המערכת החיסונית
  • הפחתת לחץ הדם
  • חיזוק רקמת העצם
  • הגברת שנת חלומות
  • הגברת זיכרון הטווח הארוך

הורמון הגדילה, בנוסף לכל, משפיע באופן עקיף על גדילת הגוף והתפתחותו באמצעות כך שהוא מביא להגברה של גדילת התאים בגוף ושל התחלקותם, והן מגדיל ומגביר צמיחת סחוסים. יתר על כן, הוא מעלה את פירוק השומן, ובכך גורם לקיום של יותר חומצות שומן חופשיות בגוף, כלומר, שאינן קשורות כמולקולות שומן עם גליצרול. במילים אחרות, הורמון הגדילה גורם גם לפירוק ענף וגדול יותר של שומנים. הורמון הגדילה גורם על ידי קישוריות לרקמות הדם לפירוק רב-סוכרים לגלוקוז.

ערכי ההורמון התקינים בגוף

להלן רשימה של טווח הערכים התקין של ההורמון בגוף האדם בשנים השונות לחייו ובשלבים התפתחותיים שונים:

בדם טבורי - 8-41 ננוגרם למיליליטר

בגיל יום - 5-53 ננוגרם למיליליטר

בגיל שבוע - 5-27 ננוגרם למיליליטר

עד גיל 7 שנים - 1-13.6 ננוגרם למיליליטר

בגיל 7-11 שנים - 1-16.4 ננוגרם למיליליטר

בגיל 11-15 שנים - 1-14.4 ננוגרם למיליליטר

בגיל 15-19 שנים - 1-13.4 ננוגרם למיליליטר

בגברים - 1-9 ננוגרם למיליליטר

בנשים - 1-16 ננוגרם למיליליטר

בנוזל מי שפיר בשבוע ה-20 להיריון - 10 ננוגרם למיליליטר

בנוזל מי שפיר בשבוע ה-40 להיריון - 30 ננוגרם למיליליטר.

הגורמים להפרשה

ההורמון מופרש בייחוד בזמן הלילה, והוא מופרש בפולסים, כלומר, בדפיקות אחידות ומחזוריות ולא באופן רציף. בלילה הפולסים של הפרשת ההורמון מוגברים, אולם גם בזמן היום יש פולסים מתונים יותר. יתר על כן, שינה גם היא מגבירה את הפולסים של הפרשת הורמון הגדילה. כאמור, אחרי שינה מופרש הורמון הגדילה באופן מוגבר וגבוה, כך שבמקרה של חוסר שינה או עייפות ללא מענה, ההפרשה שלו עלולה להיפגע ולהיות קטנה מהנדרש. לפיכך, שנת לילה חשובה לא רק למען חידוש האנרגיה בגוף, אלא גם למען התפתחותו וגדילתו באופן תקין. גם שינה במהלך היום תורמת לגוף, אם כי שנת לילה חשובה יותר, כיוון שבמהלכה, מופרש ההורמון באופן מוגבר יותר בגוף.

מצב של חוסר בהורמון

באופן שאינו תקין, יכול הגוף להפריש כמות נמוכה יותר של הורמון הגדילה, ובמצב כזה ישנו חוסר של ההורמון, שעלול לגרום למימדי גוף קטנים מן הממוצע, לגמדות, ואף לעצירת הגדילה וההתפתחות של הגוף.

מצב של עודף בהורמון

לחלופין, יכול להיות גם מצב שאינו תקין של עודף הורמון הגדילה בגוף, מה שעלול לגרום לענקות, לגדילה יתרה שאינה פרופורציונאלית, ולהתפתחות מוגזמת של איברים מסוימים בגוף, באופן שאינו יחסי או אחיד בכולו.

מבנה

מבחינת מבנה, פפטיד יחיד שמרכיב את הורמון הגדילה, שהוא למעשה שרשרת של כמעט 200 חומצות אמינו, הן יחידות הבניין של החלבון שקשורות בקשר כימי, הוא בעל משקל של כ-22 קילו דלטון. ההורמון נראה כמבנה של לולאה קטנה ולולאה גדולה.

בקרה על הפרשת ההורמון

בקרת הורמון הגדילה נעשית באופנים שונים. הורמון הגדילה מופרש על פי עיקרון המשוב השלילי, מה שאומר שהוא מעכב את הפרשתו כדי לשמור על הומיאוסטזיס לפי הרמה הנוכחית שלו בגוף. כלומר, במידה ויש די מההורמונים בגוף, הוא מקטין את הסטייה ולא מפריש עודף ברמה ניכרת. לעומת זאת, אם אין מספיק מהורמון הגדילה בגוף, הוא מייצר במיוחד יותר, כדי לתקן על החוסר.

גורם מווסת נוסף לייצור והפרשת הורמון הגדילה הוא ההיפותלמוס, בלוטה שנמצאת גם כן במוח מעל ההיפופיזה. מההיפותלמוס מופרשים שני סוגים של חומרים שמהווים בקרה. הפקטור לשחרור הורמון הגדילה שנקרא GHRH מופרש מההיפותלמוס ועל ידי תקשורת כימית מעודד העלאה בהפרשת הורמון הגדילה. לכיוון השני, סומטוסטטין, חומר אחר שנובע מההיפותלמוס, מוריד וממתן את ההפרשה של ההורמון, ומעכב זאת. הסומטוסטטין מופרש בעיקר מההיפותלמוס כפי הנאמר, אך גם הלבלב מפריש אותו בכמויות קטנות יותר.

ישנם עוד גורמים לוויסות ההפרשה של הורמון הגדילה. ראשית, כאשר אדם אוכל, מתמתנת ההפרשה של הורמון הגדילה, לעומת מצב שבו שרוי האדם ברעב, שבו תעלה ההפרשה. כפי הנראה, ויסות זה נובע גם הוא מהומיאוסטזיס ומהאיזון של הגוף. כלומר, כאשר אדם מזין את עצמו ומספק לגופו את חומרי הבניין להם הוא זקוק באמצעות האכילה, אין צורך בהפרשה עודפת של הורמון הגדילה, שממלא גם כן את אותו התפקיד לוודא שהגוף יצמח ויתפתח, כיוון שהאוכל שמסופק לגוף כבר יכול לדאוג לכך ולאפשר את התפתחותו התקינה של הגוף ממילא. לעומת זאת, במצב של חוסר ניכר באכילה, הגוף זקוק לחומרי בנייה שאינם מסופקים לו, ועל כן הוא מפריש את הורמון הגדילה, על מנת שיבנה אותו ויעזור להתפתחותו, כדי לענות על החוסר במזון לו הגוף נדרש. מאותה הסיבה, רמה גבוהה של גלוקוז בדם גם כן תדכא את הפרשת ההורמון, שהרי, קודם כל, היא מעידה על אכילה תקינה ומספיקה, ושנית, אחד מתפקידיו הוא לפרק רב-סוכרים לגלוקוז, ואם הרמה של גלוקוז בדם גבוהה ממילא, הרי שמרביתם של רב-הסוכרים כבר פורקו. רמה גבוהה של חומצות שומן תעיד גם כן על אכילה תקינה ותדכא את ההפרשה של הורמון הגדילה מאותה הסיבה, והן בגלל שפירוק שומנים לחומצות שומן הנו תפקיד נוסף של ההורמון, שבוצע זה מכבר.

לעומת זאת, רמה גבוהה של חומצות אמינו תעודד הפרשה של ההורמון, כיוון שמתפקידיו לחבר חומצות אמינו לחלבונים בקשרים כימיים, ולוודא שאינם מתפרקים. רמה גבוהה של חומצות אמינו תביא לצורך מחודש לחבר אותן לחלבונים, דבר שדורש רמות גבוהות יותר של הורמון הגדילה, ומכאן שיביא להפרשתו.

פעילות גופנית גם כן הנה גורם המייצב את הפרשת ההורמון. בזמן פעילות גופנית, הגוף נזקק לאנרגיה גדולה וזמינה, שניתן להפיק אותה מפירוק של שומנים ורב-סוכרים כמו גליקוגן. מאחר וההורמון אחראי לפירוקם, פעילות גופנית דורשת הפרשה מוגברת שלו, שיכולה לענות על צורך זה.

השמנת יתר מדכאת הפרשה של הורמון הגדילה מאותה הסיבה שאכילה מפחיתה זאת, אך מן הסתם באופן נרחב יותר. השמנת יתר גורמת ראשית לכך שפחות מההורמון יופרש, אבל גם לכך שתשתבש התגובה שלו לשינה, לפעילות גופנית ולגורמים נוספים שאמורים להעלות את הפרשתו. כלומר, למרות ששינה, פעילות גופנית ודומיהם אמורים לגרום להעלאה של הורמון הגדילה בגוף, השמנת יתר תדכא זאת בכל זאת, ועל כן יידרשו שינה רצינית יותר ופעילות גופנית מאומצת יותר במצב זה כדי להביא להפרשה של הורמון הגדילה.

מהעבר השני, תת-משקל, צום ממושך ואנורקסיה מעלים את הפרשת ההורמון בגוף, כמו שרעב מעודד את הפרשתו.

בעיות גופניות כמו כשל כליות ושחמת הכבד גם כן גורמים להגברה של הפרשת ההורמון. כפי הנראה, בגלל שהורמון הגדילה משפר את תפוקת הכליות, במצב של כשל כליות, כלומר, מצב שבו תפוקת הכליות נמוכה והתפקוד שלהן לקוי, נדרש הגוף לייצר כמות ניכרת יותר של הורמון הגדילה להפרשה, על מנת לענות על פגיעה זו ולשפר את התפוקה בכליות כדי לשוב למצב תקין. במקרה של כשל כליות, הן מתפקדות באופן פחות טוב, ועל כן יכול להיות שהגלוקוז, בניגוד למצב התקין, יופרש החוצה מהגוף וכך רמתו בדם תרד, דבר שכמו שהוסבר קודם, מעודד הפרשה של הורמון הגדילה. שחמת הכבד היא מחלה שיכולה להיגרם מדברים שונים, ובה הכבד נמצא במצב פגוע, ועל כן מתפקד באופן שאינו תקין. בין תפקידי הכבד להרכיב חלבונים מחומצות אמיניות, ולפרק שומנים ורב-סוכרים לגלוקוז. כתוצאה ממצבו הלקוי של הכבד, חומצות אמינו יישארו חופשיות, ושומנים ורב-סוכרים יישארו במצבם לא מפורקים, מה שמעודד הפרשה של הורמון הגדילה, שבין תפקידיו ופעולותיו להרכיב חלבונים מחומצות האמינו, ולפרק שומנים ורב-סוכרים לגלוקוז, וכך יענה על הכשל בתפקוד הכבד.

מהקיבה מופרשים הורמוני ghrelin שעל ידי קישור לקולטני הורמון הגדילה, שמוכרים בשם GHSR בתאים הסומטוטרופיים שבאונה הקדמית של ההיפופיזה, מגבירים גם כן את הפרשתו. גם הורמוני מין מגבירים את הפרשת הורמון הגדילה בייחוד בתקופת הבשלות המינית. ניתן להסביר זאת בכך שתקופת הבשלות היא תקופה שבה מכין הגוף את עצמו לאפשרות של יצירת חיים חדשים, ועל כן הוא זקוק לכמות מקסימלית או כמות גדולה מספיק של הורמון הגדילה שיכולה לענות גם לבניית גוף חדש, הן לצורך הגוף והן לצורך הגוף של עובר, שבמקרה ותהיה הפריה בתקופה זו, יזדקק לכמות ניכרת של הורמוני גדילה כדי לענות על הצורך להתפתח ולגדול באופן תקין ובריא. סיבה נוספת היא שתקופת הבשלות היא תקופה שמצריכה התפתחות ניכרת של הגוף, והיא שלב בחיי האדם שבו הוא מתפתח ברמה מסיבית ועל כן זקוק להורמוני גדילה בכמות מספקת.

גם עקה נפשית וגופנית יכולה להגביר את הפרשת ההורמון. עקה גופנית, לדוגמה מצב של חולי או חולשה, יכולים להיות מוסברים מתוך כשל במערכת החיסונית או בכל גורם אחר בגוף שאינו מתנהג באופן תקין, שהפרשה של הורמון הגדילה יכולה לענות עליהם ולכפר עליהם. במצב של עקה נפשית, ההסבר הוא דומה, שהרי בנוסף להשפעות הפסיכולוגיות, עלולה עקה נפשית לגרום גם כן להיחלשות של מערכת החיסון וללחץ דם גבוה, מה שמעודד הפרשה של ההורמון, שמטפל במקרים אלו ומשפר אותם.

קישורים חיצוניים